דחיית בר"ע על הכ"ד וגז"ד שניתנו למורשע במעשים מגונים

           כנגד המבקש הוגש לבית משפט השלום בפתח-תקוה כתב אישום (פ 1369/02) בגין עבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ושתי עבירות של מעשה מגונה בכוח, לפי סעיפים 348(א) ו-345(א)(1) לחוק העונשין.

           לפי הנטען בכתב האישום, המבקש שהיה שוטר בתקופה הרלוונטית, שימש כמפקד נקודת שיטור קהילתי בכפר סבא. בשלושה אישומים הואשם המבקש כי ביצע מעשים מגונים בשוטרת בשירות חובה מיוחד שהייתה תחת פיקודו (להלן: המתלוננת), בלא הסכמתה ותוך ניצול מרותו עליה. בשניים מהאישומים נטען כי המבקש כפה עצמו על המתלוננת תוך שימוש בכוח.

           ביום 17.1.2006 הרשיע בית משפט השלום בפתח-תקוה (כבוד השופטת ל' לב-און) את המבקש, בקובעו כי הוא מאמץ את עדותה של המתלוננת במלואה ודוחה את גרסת המבקש מכל וכל. ביום 20.2.2006 גזר בית המשפט על המבקש עונש של שלושה חודשי מאסר בפועל שירוצו מאחורי סורג ובריח; שלושה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות; ושנים עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. כן הורה בית המשפט כי המבקש יפצה את המתלוננת בסכום של 6,000 ש"ח.

           על פסק דינו של בית משפט השלום ערערו הן המבקש (ע"פ 71124/06) שערער על הכרעת דינו וגזר דינו והן המשיבה (ע"פ 70916/06) שערערה על קולת העונש.

           ביום 25.10.2007 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא ז' המר והשופטות י' שיצר ו-י' שבח) בחלקו את ערעורו של המבקש, וזיכה אותו מהעבירה של מעשה מגונה שבה הואשם באישום הראשון. עם זאת קבע בית המשפט, כי זיכוי זה אין בו כדי להביא להקלה בעונשו.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא הקל בעונשו. לטעמו, שגה בית משפט השלום משגזר עליו עונש מאסר שחלקו ירוצה מאחורי סורג ובריח וחלקו בעבודות שירות, וכי יש בנסיבותיו האישיות כדי להביא למסקנה שאין לגזור עליו עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח.

           מנגד טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות, משאין היא עומדת בתנאים למתן רשות ערעור.

           לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

           הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, וחרף טענותיו, המבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית.

           יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

           מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. בסעיף 51ב לחוק העונשין נקבע בפירוש כי "בית משפט שגזר על אדם מאסר בפועל לתקופה שאינה עולה על ששה חדשים, רשאי להחליט שהנידון ישא את עונש המאסר, כולו או חלקו, בעבודת שירות". משכך, הרי שאין ממש בטענתו של המבקש לפיה נפלה טעות משפטית בהחלטתו של בית משפט השלום לפצל את עונש המאסר בפועל שנגזר עליו.

           בגין העבירות בהן הורשע, גזר בית משפט השלום על המערער עונש של שמונה עשר חודשי מאסר. לאור שיקולי הענישה השונים אותם הביא בחשבון, ומתוך רצון שלא למצות עמו את הדין, קבע בית המשפט כי שנים עשר חודשים מתוכם יהיו על דרך של מאסר מותנה, וכי מתוך ששת חודשי המאסר בפועל שלושה ירוצו על דרך של עבודות שירות, והיתר על דרך של מאסר מאחורי סורג ובריח. בכך נתן בית המשפט ביטוי, מחד גיסא, לחומרת מעשיו של המבקש, בגינם ראוי כי ירצה תקופת מאסר מאחורי סורג ובריח, ומאידך גיסא לנסיבותיו האישיות.

           אלא שאין מקום לקבל גם את טענותיו של המבקש ביחס לעונש עצמו, ובפרט ביחס לבקשתו לרצות את כל עונש המאסר שנגזר עליו בעבודות שירות. המבקש מעל באמון שניתן בו בהיותו שוטר, וניצל את המרות שהייתה לו על המתלוננת, כדי לבצע בה את זממו. בנסיבות אלו העונש שהוטל על המבקש, הכולל גם רכיב של מאסר מאחורי סורג ובריח, הינו עונש המאזן כראוי בין נסיבותיו האישיות של המבקש ובין האינטרס הציבורי כי ישא בעונש משמעותי בגין מעשיו, ולא מצאתי מקום להתערב בו.

           אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

           החלטתי מיום 5.12.2007, בעניין עיכוב ביצוע העונש, מבוטלת.

           המבקש יתייצב ביום 2.3.2008 לא יאוחר מהשעה 10:00, במזכירות בית משפט השלום בפתח-תקוה, לשם תחילת ריצוי עונשו.

           ניתנה היום, ד' באדר א התשס"ח (10.2.2008).